מורשת הגליל

שבתאי שירן מורשת-הגליל

דרכי נוף

ארץ תפארת - דרך נוף בעמק יזרעאל

שלט אדום ועליו הכיתוב "אגם ברוך" הצביע לכוון דרך עפר , זרמנו עם הדרך, עם הזרימות, עם האינטואיציה ועם שלטי הכוונה שפגשנו פה ושם ואשר הובילו אותנו לפינת חמד בשם עין עדעד, הנמצאת בלב השטח החקלאי של קיבוץ היוגב, מקום מתאים לעצירה ולהנאה מן התמונה המלבבת של שדות ירוקים הנושקים לכרמל מדרום ולהרי נצרת מצפון.







ארץ תפארת
שבתאי שירן – "מורשת הגליל"
בבוקר צח של חודש תשרי תש"ן (אוקטובר 89 ) היה רס"ן באסם עדאל מחיל האויר הסורי בטיסת אימונים שגרתית כאשר לפתע, מבלי להיוועץ בעמיתיו, כיבה את המכ"ם, הנמיך לגובה 50 מ' בלבד, שבר מערבה ולאחר 4 דקות נחת במינחת נטוש ליד צומת מגידו כשעימו "נדוניה" למדינת ישראל בדמות מטוס מיג 23 שהיה אז הדגם המתקדם ביותר בגוש המזרחי.
אם בסאם מצא את המינחת אז גם אנחנו יכולים למצוא אותו. ירדנו מעפולה דרומה על כביש 65 הוא כביש הסרגל ומעט לאחר צומת הסרגל פנינו ימינה על פי שילוט למנחת מגידו. את המיג אמנם לא מצאנו, הוא הועבר לחצרים, לעומת זאת מצאנו מרבדים מדהימים של כלניות, מרביתם לבנות, אחרות סגולות ורק מיעוטן אדומות.


כלניות במנחת מגידו


וכאן חובה להתעכב מעט על תופעת הכלניות הלבנות סגולות כי כלניות אלו יחודיות לצפון. בעוד שהדרום מלא במרבדים של כלניות בצבע אדום בלבד הרי שבצפון מתרבות בשנים האחרונות הכלניות הסגולות והלבנות, נראה שאנו חוזים בתהליך אבולוציוני של התרבות מהירה של הזן הסגול לבן שבעבר היה נדיר ביותר. בהחלט ניתן לראות בצפון תמונה של שדה המלא כולו בכלניות לבנות בעוד משנהו פורח באדום.
מטוס ריסוס שהמריא ברעש מעל ראשנו קטע את עיסוקנו הבוטנאי והזכיר לנו שאנו נמצאים ליד מנחת פעיל שנבנה במלחמת העולם עבור הצבא הבריטי, ננטש ב48 ושוקם לטובת התעופה הקלה.
שלט אדום ועליו הכיתוב "אגם ברוך" הצביע לכוון דרך עפר שנראתה מבטיחה, הבטיחה ולא קיימה, כי בקטעים מסוימים היא עדיין מוצפת ובאחרים שובשה על ידי זרימות החורף, זרמנו עם הדרך, עם הזרימות, עם האינטואציה ועם שלטי הכוונה שפגשנו פה ושם ואשר הובילו אותנו לפינת חמד בשם עין עדעד, הנמצאת בלב השטח החקלאי של קיבוץ היוגב, מקום מתאים לעצירה ולהנאה מן התמונה המלבבת של שדות ירוקים הנושקים לכרמל מדרום ולהרי נצרת מצפון.


עין עדעד


מישהו מזמזם "נומה עמק, ארץ תפארת" ואנו מתחברים למילים. הדרך חוצה את ערוצו של נחל קישון הזורם, " נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן" עולה בראשי קולה המרעים של המורה דבורה מכיתה ד', לחצות? שמא חס וחלילה אגמור כמו סיסרא, אני מסתכל ימינה ושמאלה מוודה שהמורה דבורה לא מסתכלת ונכנס עם האוטו לגשר האירי. הנהר השוצף מתגלה כפלג ידידותי, הרכב נכנס למים ללא בעייה ואנחנו אפילו מעיזים לעצור בתוך הזרם בשביל לצלם את הנחל.


נחל קישון- צילום מן הגשר האירי


הדרך ממשיכה לחפש את אגם ברוך. גשר גבוה קוטע את ההרמוניה של הטבע, זו מסילת העמק הנמצאת היום בסלילה, יורשתה של רכבת העמק המיתולוגית, גבוה גבוה מתנשא הגשר החדש, מביט בזלזול אל הגשר תחתיו, הקטן הזה שנשא על גבו את רכבת העמק הישנה ששרתה את ישובי העמק בראשית דרכם.


הגשר הרכבת החדש ותחתיו הגשר הישן המשופץ


הידד! הגענו אל אגם ברוך! ליתר דיוק הגענו לשלט מתנצל המספר לנו שבעבר היה כאן מאגר מלאכותי ענק שנועד לעצור את זרימת מי הקישון לטובת האומה. אלא שלאחר כמה שנים הסתבר שיצירת פאר זו נזקה לחקלאות גדול מתועלתה (מוכר?) ולא נותרה למקורות ברירה אלא לפתוח את הסכר ולאפשר למי הקישון לחזור לערוצם הטבעי.
מכאן ממשיכה הדרך במקביל לנחל הקישון עד כפר יהושע שם כדאי לבקר במוזיאון המוקדש לרכבת העמק. או לצאת מכאן לכביש 73 בין נהלל לצומת עדשים. בחרנו ביציאה, צריך להשאיר משהו לכתבות נוספות, לא?
כתבה זו נכתבה באדר א תשע"ד - פברואר 2014








WCAG 2.0 (Level AA) דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA