מורשת הגליל

שבתאי שירן מורשת-הגליל

דרכי נוף

מביריה לחצור

קבר ר' יונתן בן עוזיאל הוא לא רק אתר, הוא תופעה. מי לא מגיע לכאן? חילונים וחרדים. ברכבים, בהסעות ובטיול רגלי. כאלו שמאמינים וכאלו שספקנים, במיוחד מגיעות אמהות להתפלל על כלה לילד שמתעכב להתחתן ובחורות המבקשות את אביר ליבן, תפילה אף פעם לא תזיק יגידו הספקנים, זכותו של הקדוש תמיד תועיל יגידו המאמינים.








בין ביריה לחצור
מכל טוב מכיל יער ביריה, יער רחב ידים, פינות חמד, מעיינות קטנים, נוף, קברי צדיקים, היסטוריה וארכאולוגיה, בקשנו לטעום מעט מכל זה אז יצאנו לטייל בדרך הנוף שבין ביריה לחצור.
מצומת הכניסה הצפונית לצפת טיפסנו צפונה ליד הישוב ביריה, הדרך מטפסת להר כנען ומשם המשכנו על פי השילוט למצודת ביריה.
מצודת ביריה הייתה ב 1945 ישוב צעיר של בוגרי בני עקיבא, הפלוגה הדתית של הפלמ"ח. בפברואר 1946 גילו הבריטים שני "סליקים" מחוץ למחנה, עצרו את 24 חברי ביריה והשליכו אותם לכלא. היישוב סירב להשלים עם רוע הגזרה. לאחר כשבועיים, בליל י"א באדר תש"ו, ארגנה ה"הגנה" את מבצע "הגידם. 3,000 איש עלו במפגן של אחדות השורות והקימו את ביריה. הבריטים תקפו את ההיאחזות החדשה ופינו בכוח את המתיישבים. בתגובה הוקמה ביריה ג'. לנוכח העקשנות, נסוג הצבא הבריטי מהמצודה. ביריה הפכה לסמל של מאבק בעד התישבות בימים שהתיישבות והתנחלות היו ערכים מקודשים.
מכאן ממשיכה דרך נוף מענגת לתוככי יער ביריה, יער ביריה ששטחו כ 20000 דונם הוא הגדול שביערות קק"ל ואכן הנסיעה בו מעניקה תחושה של נסיעה במעבה יער אירופאי, הדרך מוצלת, רקפות ראשונות, הכביש הצר מתפתל בסיבובים חדים, סעו בזהירות, סעו לאט ותהנו ממראה היער.
סימני סופת השלג עדיין כאן, ענפים שנשברו מעומס השלג, עצים שנטו על צידם, בצידי הכביש ענפים שנגזמו על ידי הקק"ל לאחר שקרסו אל הכביש, סעו לאט.
חולפים ליד חוות בת יער ופונים שמאלה בדרך נוף נוספת לכוון נבוריה.
נבוריה הוא אתר ובו שרידי בית כנסת עתיק מתקופת התנאים המעיד על ישוב יהודי אשר התקיים מימי בית ראשון ועד לתקופה הצלבנית. גם המעיין אשר שרת את הישוב פעיל עדיין אם כי מימיו דלים היום.
התלמוד מזכיר את שמו של אמורא רבי יעקב איש כפר נבוריא אשר פסק בניגוד להלכה והולקה בשל כך על ידי חכמים. במקום פינת ישיבה מסודרת, בהחלט מתאימה לשליפת הגזיה ולחימום כוס תה על בסיס לואיזה ונענע, מחייה נפשות.
חזרנו אל הדרך היורדת לכוון חצור, הדרך ממשיכה להתפתל ימינה ושמאלה ואנו נוטשים אותה בשנית לטובת הדרך המובילה לקבר ר' יונתן בן עוזיאל.
לפתע נפתח חלון לנוף, נוף פנורמי של רמת דלתון ועמק החולה. לא לותר! כדאי לעצור, לעמוד דומם ולספוג את הנוף מרחיב הלב.
קבר ר' יונתן בן עוזיאל הוא לא רק אתר, הוא תופעה. מי לא מגיע לכאן? חילונים וחרדים. ברכבים, בהסעות ובטיול רגלי. כאלו שמאמינים וכאלו שספקנים, במיוחד מגיעות אמהות להתפלל על כלה לילד שמתעכב להתחתן ובחורות המבקשות את אביר ליבן, תפילה אף פעם לא תזיק יגידו הספקנים, זכותו של הקדוש תמיד תועיל יגידו המאמינים.
כבר לפני 800 שנה עבר כאן עולה הרגל ר' שמואל בן ר' שמעון ומעיד שביקר בקבר יונתן בן עוזיאל במקום וכן ביקר בנבוריה ובצפת ובכל המקומות הללו פגש קהילות יהודיות גדולות, על קיומן של קהילות באזור אנו יודעים גם מכתבי הגניזה, אלו קהילות ארץ ישראליות מקוריות מתקופת הבית שלא נטשו את הארץ מעולם והם שימרו מסורות קדומות של קברי צדיקים. למסורות אלו שורשים עתיקים ביותר ומוטב להתייחס אליהן כעדויות היסטוריות.
חזרנו אל הדרך היורדת לחצור, לצומת מחניים, שם סיימנו את הטיול שלנו מזומנים לטיול הבא.

WCAG 2.0 (Level AA) דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA