יום ג', ג’ בתמוז תשע”ז
    דף הבית  |  כתוב לנו  |  הצטרף אלינו כמנוי  
הג'ילבון 

כשיצאנו לדרך עדיין היינו משפחה מלוכדת, אפילו שרנו בעליה לרמת הגולן  בכביש 91 דרך גשר בנות יעקב, המשכנו ישר בצומת בית המכס, התעלמנו מהפניה לקצרין, המשכנו ישר בצומת נשוט וכקילומטר וחצי אחרי צומת נשוט פנינו שמאלה בדרך עפר מתאימה לכל רכב ומסומנת בסימון שבילים אדום, במזלג שבילים בין הכחול לאדום המשכנו עם הסימון האדום עד לחניית הרכבים שם חל הפילוג הראשון כאשר  הסבא והסבתא החליטו לוותר על המסלול הרגלי, שלחנו אותם לחניון בקצה המסלול הכחול שם ימתינו לנו ברכב הממוזג .

יצאנו לדרך, אשתי, אנוכי ושני הבנים (האינטלקטואל והשובב)  בעקבות הסימון האדום חצינו שרידים של בסיס נטוש,  ירדנו בין עצי אקליפטוס  ומשוכות צבר לעבר אפיק הנחל הזורם והלאה עד לתצפית המרשימה של מפל דבורה , שביל  לא מסומן הוביל אל בריכת המים הצלולים למרגלות המפל, השובב כבר היה בדרכו למים אך זוגתי התנגדה , אנחנו לא הולכים בשבילים לא מסומנים, אמרה.

האינטלקטואל לעומת זאת התעקש ללכת בעקבות השביל הכחול המוביל לכפר דבוריה, לדבריו, כפר יהודי עתיק בו נמצאה כתובת "זה בית מדרשו של רבי אליעזר הקפר" אותו רבי אליעזר שאמר במסכת אבות, ד', כא', "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" , הכתובת שמורה במוזיאון בקצרין.

נשקתי את האינטלקטואל במצחו, הרגעתי את השובב ופה אחד (של זוגתי שתחיה) הוחלט להמשיך במסלול האדום.

היה זה השובב שזיהה מידית את היצירה הישראלית המקורית, סלע המסטיקים, סלע עליו הדביקו מאות מטיילים את המסטיקים שלהם למזכרת נצח. יצירה ישראלית מקורית ומגעילה במיוחד, אני מוכן להשבע שבמסלולים בשוויץ לא תמצאו יצירה דומה.

השביל המשיך להתפתל, לעיתים חצה את הנחל הזורם בסבך מוצל, לעיתים טפס על הגדה חשוף לשמש, במקומות בהם עבר ליד תהומות דאגו הרשויות לבנות מעקות ביטחון (אל תפחד אבא, אמר לי השובב, יש מעקה ואני אתן לך יד. חצוף קטן!).

ןאז ראינו אותו במלוא הדרו, 40 מטר של מפל גועש, המפל השני בגודלו בארץ, מלא מים גם באוגוסט הצחיח נופלים ברעש אל בריכה. עוד 200 מטר של הליכה זהירה בשביל המסומן ואנחנו בבריכה.

אנחנו, ליתר דיוק, הילדים כבר שחו במים בעוד אני בוהה בזהירות ואשתי מדרבנת אותי להכנס מייד למים בעקבות הילדים.

הייתה לי ברירה? נכנסתי בחשש, החשש היה מוצדק. המים היו קרים כקרח, חשתי כיצד מחזור הדם קופא בורידי, הבנתי שהדרך היחידה להתחמם ולהציל את חיי היא להתחיל לשחות, אז שחיתי, ואכן השחיה הועילה, הגוף התרגל לטמפרטורה, השתובבתי עם הילדים ואילולא האשה שהשגיחה עלינו בחוץ (אני שומרת על הציוד, אמרה) יתכן ולא היינו יוצאים מן המים הנעימים עד עצם היום הזה.

הדרך חזרה הייתה קצרה יותר אך מתישה! חזרנו כ200 מטר בשביל האדום ממנו פנינו אל השביל הכחול המטפס למעלה במדרגות, הרבה מדרגות, הרבה מאד לטעמי. הילדים התעלמו לחלוטין מחוקי הגרביטציה  של ניוטון וטפסו בחדווה כאילו אין עליה בעוד אשתי ואני מתנשפים ועוצרים , עוצרים ומתנשפים , בשלב זה היינו כבר משפחה מפורדת והרוסה, כלומר כשהגעתי למעלה כבר הייתי הרוס מהמאמץ.

הילדים לעומת זאת עמדו עליזים ביותר מלקקים את השלגונים שהסבתא הטובה קנתה להם.

לסיכום: מסלול נחמד של שלוש עד ארבע שעות כולל רחצה, לא מתאים למתקשים בהליכה, חובה כובע, מים, קרם הגנה, בגדים להחלפה, נעלים מתאימות להליכה, רצוי סנדלים למים, אפשר לקחת ילדים במנשאון, אי אפשר לקחת עגלות ילדים.

        
 
 






שלח דואר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS