יום ד', טז’ בסיון תשע”ט
    דף הבית  |  כתוב לנו  |  הצטרף אלינו כמנוי  

נצרת - בדגש יהודי

נצרת, מן הערים המפורסמות במפת התיירות העולמית כעיר הכנסיות, הסיור שלנו יהיה הפעם שונה ויציג את יופיה של העיר דווקא בדגש היהודי.

נפתח את הסיור בתצפית הר יונה בנצרת עלית, תצפית מדהימה של 360 מעלות לעבר גבעת המורה ,הר תבור וסביבתו, רכס תורען, תל יודפת והכרמל. מתחתינו הישוב המוסלמי משהד, השורש שהד פירושו עֵד כמו בספר בראשית  "וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ  גַּלְעֵד" וכמו המילה שהיד שפירושה "האיש שמעיד על האמונה" ואכן יש סברה ששמו המקורי של הישוב היה "משהד יונס" על שם הנביא יונה, ואמנם הישוב שוכן על מקומה של גת חפר הקדומה עירו של "יוֹנָה  בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר" (מלכים ב, יד, כה), המסגד המרכזי בישוב מסגד "נבי יונס" שוכן במקום המיוחס לקבר יונה וכבר הנוסע רבי פתחיה מרגנסבורג ביקר במקום בשנת 1180 וכתב על שומר הקבר: "וכשהיהודים באים הוא מקבל אותם בסבר פנים יפות, ואומר להם: יונה בן אמתי יהודי היה. לכך ראוי לכם לאכול משלו", נראה שמאז התחלף שומר הקבר שכן אני אישית לא זכיתי ליחס כל כך מפרגן בביקורי במקום.

משם נרד לעיר הערבית נצרת ונחנה במחיר מופקע באחד החניונים הפרטיים ברחוב הגליל ליד המעיין, מעיין מרים לא היה מעיין מעולם שכן הנביעה המקורית הוכרזה כקדושה והכנסיה האורתודוכסית השתלטה עליה  ולטובת התושבים שנזקקו למים לצרכים ארציים לחלוטין  הובילו צינור שמוצאו  הוכרז כ"מעיין" ואפילו סביל מפואר הוקם במקום ומליוני צליינים כבר עלו לרגל אל ה"מעיין" ואפילו עולה הרגל היהודי המפורסם ר' משה באסולה הגיע למקום בשנת 1520 והוא מעיד על קיומו של מעיין מים חמים במקום.


ואכן תחנתנו הבאה תהיה בחנות "קקטוס" הסמוכה שם יציג לנו אליאס בעל החנות, תמורת תשלום, את שרידי בית המרחץ הרומי שנמצאו מתחת לחנות, מן השרידים השלמים והמושלמים ביותר שנמצאו בארץ.

נמשיך לאורך הכביש התירותי הנקרא דרך עולי הרגל, מימין נראה את ה"מוסקוביה" אותה אכסניה ענקית שנבנתה על ידי הנסיך הרוסי סרגי לטובת עולי הרגל הרוסים בסוף המאה ה19 במקביל ל"מגרש הרוסים" בירושלים, היום היא משמשת כתחנת משטרה.



השלט בהמשך הדרך מכריז על "בית הסופר", הסתכלו היטיב על הבית, על צבע הקירות הבהיר, על המעקה למעלה, על החלונות, נכון שהוא מושפע מוונציה?



אנו מחפשים את השלט למלון "פאוזי אזאר", נכנס לחצר המלון הקטן מבעד לדלת הנמוכה, כבר ממבט ראשון ברור שמי שבנה את הבית ידע לחיות טוב גם אם מדובר במאה ה19, גן בחצר הפנימית משרה אוירה כפרית אבל המיוחד בבית אלו דווקא התקרות מכוסות בציורים אומנותיים מרשימים, כבר אמרנו חיים טובים?



הדרך ממשיכה אל השוק המזרחי, צבעוני ותוסס, מלא ריחות וטעמים, טלפונים מודרניים לצד קופסאות פח לקטיפת סברסים, מכנסי ג'ינס וכאפיות.



בצד השוק שוכנת "כנסיית בית הכנסת", כן זה השם, לא טעות. כנסייה ששמה מעיד שכאן שכן לפני 2000  שנה בית הכנסת של הכפר היהודי נצרת, אותו כפר קטן שזכה לארח את משמרת הכהנים "הפצץ" לאחר חורבן הבית, אותו כפר בו גדל כילד אותו איש ישו שבשמו הוקמה הדת הנוצרית.

נרד עם השוק מטה אל "כיכר המריבה" עליה התגוששו כל העולם בשנת 2000 כאשר בקשו המוסלמים להרחיב את המסגד במקום, יוחנן פאולוס השני התנגד, אנואר סאדאת דרש וממשלת ישראל עמדה נבוכה, בתחילה אושר המסגד כמחווה לנשיא מצרים שבא לביקור ולאחר מכן נאסרה הקמתו כמחווה לאפיפיור שבא גם הוא לביקור וכל העולם סער וכל העולם הבין שמדינת ישראל היא מרכז העניינים.

ובמרכז העניינים נסיים את הסיור.