יום ג', ג’ בתמוז תשע”ז
    דף הבית  |  כתוב לנו  |  הצטרף אלינו כמנוי  


 שלום על ישראל

שבתאי שירן – "מורשת הגליל"

שעת היציאה  נקבעה לעשר, הוקדמה לתשע וחצי "עקב תיאומים" , בפועל חיכינו עד עשר וחצי שהשוטר הפלשתינאי יואיל להגיע ואז יצאנו בשיירה של שני ג'יפים צבאיים פלשתינאים, שני ג'יפים של צה"ל, אוטובוס שמספר המטיילים בו בערך כמספר המלווים וניידת כחולה של המשטרה הפלשתינאית ה"מובילה" את כל השיירה הזאת. החיילים הישראלים והחיילים הפלסטינים (פלסטיני במדים חומים ורובה ביד הוא חייל, לא שוטר!) עומדים זה ליד זה בכניסה לבית הנטוש ואנו מורשים לרדת מהאוטובוס. לכאורה שיתוף פעולה ישראלי פלסטיני שהוא מהישגי "השלום", בפועל, מעולם לא נראה "השלום" עלוב יותר בהתחשב בכמות התיאומים והחיילים הנדרשים בכדי לאפשר ביקור ברצפת פיסיפס עתיקה. "השלום" נראה כאן כ"שלום על ישראל" במובנו האירוני של הביטוי.


זה ליד זה חייל ישראלי וחיילים פלשתינאים (צילם: שבתאי שירן)

אנו נכנסים לקומת הקרקע של הבנין אל רצפת פסיפס בגודל 10 על 13 מטר שלימה כמעט לחלוטין, המוטיב המרכזי הוא הכתובת "שלום על ישראל" במרכז הרצפה, כתובת שהעניקה לבית הכנסת את שמו, מעליה ציור המנורה עומדת על שלוש רגלים ולא על בסיס כמו בסמל המדינה , משני צידיה ציור של לולב ושופר.   


רצפת הפסיפס (צילם: שבתאי שירן)

מוטיב הלולב והשופר הוא מוטיב החוזר ברצפות הפסיפס והוא מציין את הכמיהה  לבית המקדש, גם במשנה (ראש השנה, ד) אנו פוגשים שתיקן רבן יוחנן שבמקום בית דין תוקעים בשופר ומניפים לולב בשבת זכר למקדש. השילוב של מנורה, שופר ולולב מעביר באופן ברור את המסר.

רצפת הפסיפס (צילם: שבתאי שירן)

 



הכיתוב, המנורה, השופר והלולב, שימו לב ללבבות בעיטורים סביב (צילם: שבתאי שירן)

 אין ציורי אנשים או בעלי חיים, רק צורות גאומטריות, בעיקר של לבבות , יתכן בהקשר לפסוק "בכל לבבך והכל נפשך", ציור של ארון הקודש מופנה מערבה לכוון ירושלים (ביריחו "כותל המזרח" נמצא במערב).

הכניסה לבית הכנסת מצד מזרח בהתאם לתוספתא (מגילה, ג, כב) " אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח"  ובכניסה כתובת בארמית שתרגומה:  "יהיו זכורים לטוב וזכרונם לטוב כל הקהילה הקדושה, זקניה וצעיריה שעזר להם מלך העולם והתחזקו ועשו הפסיפס. היודע שמותיהם ושל בניהם ואנשי ביתם. יכתוב אותם בספר החיים עם הצדיקים. חברים לכל ישראל. שלום."  איזו קהילה צנועה! כל הקהילה על זקניה וצעיריה התנדבה לעשיית הרצפה מבלי שאיש ציפה ששמו יחרט לזכרון לבני האדם, רק הקב"ה יזכור לנצח את התורמים האלמונים.

ואני הולך ומתחבר לקהילה צנועה זו מלפני 1300 שנה, אני כבר יודע שהכמיהה למקדש פעמה בהם, אני יודע שהיו מן המחמירות ולא הסכימו לצייר דמויות כפי שעשו קהילות אחרות, הם לא חפשו נדבן גדול אלא תרמו מכספם, למרות שנראה שלא היו מן הקהילות העשירות ביותר שכן במקומות אחרים (ציפורי) ראיתי עבודות פסיפס מפוארות יותר.

אנו נפרדים מבית הכנסת ומאותה קהילה עתיקה בקריאה מתהילים קכ"ח "שיר המעלות אשרי כל ירא ה'.....וראה בטוב ירושלים.....שלום על ישראל"

בקומה השניה מקום משכנה של ישיבת יריחו שכרגע היא ריקה ומחכה לתלמידים, מעביר הרב ד"ר חגי בן ארצי שלווה את הסיור שיעור בנושא מעמדה של יריחו בחשיבה היהודית ואנו עוזבים את המקום בתחושה שאנו נוטשים אותו בידי הפלשתינאים.



שיעור באולם הישיבה (צילם: שבתאי שירן)

 

ועדיין לא אמרתי דבר על ארנה קובוס, האשה שמחזיקה בשיניים מזה שלוש עשרה שנה את הנוכחות היהודית  בעיר יריחו, האשה שארגנה את הסיור הזה וכמוהו רבים. לארנה ולחווה שלה בפאתי יריחו אני חייב כתבה נפרדת. ובינתיים אתם מוזמנים להרים טלפון 0528699300   ולומר שלום ארנה אנחנו רוצים  לבקר והיא כבר תדאג לכל השאר כולל תיאומים מול הצבא.


 
 






שלח דואר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS