יום ג', ג’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  כתוב לנו  |  הצטרף אלינו כמנוי  

ירקונים – לא רק קניון

כולם מכירים את השיר "בבוקר לח בשנת תרל"ח" ואת סיפורם של משה יואל סלומון וחבריו מיסדי פתח תקוה. הסיור שלנו הפעם יוקדש לקבוצה מיסדים אחרת שנכשלה ונשכחה מלב, הירקונים.

 כשנה לאחר עלייתם של סלומון וחבריו על הקרקע בשעה שהמושבה הצעירה נתפסה כהצלחה מסחררת הגיעה קבוצה נוספת של ירושלמים שבחרה להתיישב על גדת הירקון, שפע המים ופוריות האדמה קסמו למתישבים. הגבעה נראתה להם יקרה מדי ואמצעיהם היו דלים. בשילוב של ביטחון מופרז ובורות הם התעלמו מן האזהרות, הקימו בתי אבן ובעיקר חושות ויסדו שכונה חדשה שכונתה שכונת הירקונים.

החורף של שנת 1880 היה קשה וגשום מאד, הירקון עלה על גדותיו והציף את השכונה, עמו באה הקרה, אנשים נלכדו בבתים למשך ארבעה ימים בקור וברטיבות, החושות קרסו ועזרה לא ניתן היה להחיש. אחרי החורף בא האביב, המים נסוגו והותירו ביצות, הביצות הביאו את הקדחת וזו נטלה את קורבנותיה. שנה לאחר העליה על הקרקע ננטשה השכונה כליל. עריית פתח תקוה הנציחה את שמם ברחוב ירקונים.
הסיור שלנו הפעם יהיה באזור מקורות הירקון ויוקדש לזכרם.

מכביש 5 נפנה דרומה במחלף ירקון לכביש 40, כחצי קילומטר מהמחלף ישנה צומת מרומזרת בה נפנה שמאלה (מזרחה) עם השילוט החום. עד שנגיע לשערי הגן הלאומי מקורות הירקון, שם נחנה את הרכב, הכניסה לגן הלאומי בתשלום.




תמונה: שרידי חצר קסאר

בצמוד לשער הכניסה לגן נפגוש בשרידי בריכת האגירה של חוות קסאר אשר נרכשה על ידי הברון רוטשילד לטובת איכרי פתח תקווה. מהשער נצא צפונה, לעבר המבנה המקושת שבמרכז הפארק – טחנת הקמח אל-מיר שנצלה את מימי הירקון מקדמא דנן ועד תחילת המאה ה-20,  ממול לטחנה יוצא "השביל הרומנטי", העובר בתוך מנהרה טבעית של צמחי קנה עד לגדת הירקון כאן נעצור בצל האקליפטוסים הנישאים לרגע של התבוננות ונספוג את מראה הנחל הזורם בשלווה ומפרה חיים שלמים בגדותיו ובתוך המים. לאחר שהתרשמנו נפנה ימינה לאורך הירקון.המסלול ממשיך לאורך הנחל השליו וצמחיית הגדות השופעת המעטרת אותו. על פני המים צפים בצפיפות גדלה והולכת, כתמים רחבים וירוקים – עליה של מלכת פרחי המים, הנופר הצהוב. אם תגיעו לכאן בין מאי לספטמבר תוכלו לראות את פריחתה הצהובה המרהיבה. הדרך מובילה אותנו לגשר הרכבת, ומקורו ברכבת בריטית שנסללה בתחילת המאה ה-20. לבקשת הפרדסנים של פתח תקוה ששנעו באמצעותה את התפוזים  ליפו, ליד הגשר הוקמה עמדת פילבוקס  זכר לאירועי תרצ"ו עת נאלצו הנוטרים להגן על קו הרכבת מפני פיגועים. ליד הפילבוקס שער יציאה אחורי ודרך המובילה אל בריכת הנופרים, שמורת טבע יפיפיה מחוץ לגן הלאומי, בריכה רחבת ידיים המכוסה במרבית שטחה בצמחי הנופר הצהוב ובגדותיה מסלולי הליכה בסבך של צמחי קנה. יותר רומנטי מ"השביל הרומנטי" וללא תשלום.

אחרי שרווינו מבריכת הנופרים נחזור לכוון מערב על פי הסימון של שביל ישראל, השביל מתעקל סביב הגן הלאומי וכפר הבפטיסטים ופוגש שוב בנחל הירקון,  השביל יפגיש אותנו עם "בית הבטון", שנבנה ב 1912 כבית משאבות והיה המבנה הראשון שנבנה בארץ מבטון. הדרך חוצה את הנחל צפונה. מוצף? נרטבים, לא נורא. עוברים בזהירות לגדה הצפונית. זה המקום לתהות על מר גורלו של נחל שבעבר היה מן הגדולים בארץ, מחסום בלתי עביר לצבאות הפרעונים, לצבאו של אלנבי ולהולכי רגל שעקפו אותו ממזרח בדרך הים המפורסמת,  בעבר שפע הנחל 200 מיליון מ"ק בשנה עד שהוכנע על ידי חברת מקורות שלכדה את מימיו והותירה פחות מעשירית לטובת הטבע והמטיילים.

ממשיכים על השביל, וכ-1.5 ק"מ לאחר שחצינו את הירקון, אנו חוצים את נחל קנה, חולפים על פני שרידי טחנת הקמח אבו רבאח, שפעלה במאה ה-19 בהמשך תחנת שאיבה נטושה של מקורות, כאן הייתה שכונת הירקונים, כאן מסתיים הטיול שלנו בהצדעה לראשונים שהעזו.