יום ב', ג’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  כתוב לנו  |  הצטרף אלינו כמנוי  

השביל התלוי בבניאס- מסלול טבע והיסטוריה. השביל החדש נבנה בשנת 2010 בחלק הנחל אשר רגל אדם לא דרכה בו עד אז וחשף איזור פראי ובלתי נגיש עד אז. משך הטיול בשביל הוא כשעה וחצי והוא מתאים למשפחות, אך עצירות ארוכות מומלצות בנקודות רבות במסלול, לשם פיקניק או סתם לטובת בהייה במים הזורמים . מסלול ההליכה מתחיל מחניון שמורת מפל הבניאס, בסימון השבילים הכחול. אחו ירוק יקיף אתכם מכל עבר וכך גם עצי אלון מצוי, אלון התבור, אלה ארצישראלית ועוד. הליכה קצרה תוביל למצפור שעל שפת קניון הנחל. זוהי נקודת תצפית מדהימה. משמאל נישא מבצר נמרוד העתיק ובין העצים, ממרחק, מציצים יובלים קטנים מהנחל והמפל. הגשר התלויבמדרגות העץ מתחיל "הגשר התלוי". הנחל שוצף וקוצף ממש לנגד עינכם, המים מתחתרים בעוצמה בין הסלעים והבזלת השחורה מתמרת משני צדדיכם. שיפעת המים יוצרת אשדים לבנים ו צבע המים שתחתכם נצבע בירוק בהיר הנוטה לאזמרגד. מעל הזרימה הפרועה ג'ונגל של עצי "ער אציל" ו"דולב". אחרי הליכה של 80 מטר בבועת המים הזו השביל מתחבר בחזרה אל המסלול הכחול שיוביל אל מפל הבניאס. המפל כעבור דקות תגיעו אל דֵק עץ ממנו צופים אל המפל. 10 מטר בלבד גובהו. אולם נראה כי נחשולי המים מתחרים ביניהם מי יגלוש מטה קודם והמים פורצים ונוחתים בכוח אדיר ובשאון מחריש אל ברכת המים. נמשיך בסיור בשביל משולט לאורך הנחל לכיוון המעינות כשעה ונגיע ל "בריכת הקצינים" בריכה מביטון ששימשה את הקצינים הסורים ששהו באזור. נעבור את טחנת הקמח המשוחזרת . ניתן לקנות פיתות דרוזיות עם לבנה במקום. נחצה את נחל גובתא מתחת לגשר הרומי ואנחנו באיזור המעינות. חכמינו סברו כי הבניאס הינו יובלו העיקרי של נהר הירדן. במסכת בכורות דף נ"ה אומר רב כהנא: "זכרותיה דירדנא ממערת פמיאס" (עיקרו של הירדן ממערת הבניאס).ארמון אגריפס השני.בין בריכת הקצינים לטחנת הקמח ישנו שלט המפנה אותנו לארמון אגריפס, ארמון זה ששרידיו מרשימים אף היום, 1950 שנה אחרי בניתו, הוא רגע של קורת רוח לחובבי ארכיאולוגיה והיסטוריה.מעט דמיון ומעט עזרה של השילוט (או המדריך) ואנו רואים את שני מגדלי השער הגדולים, את חדרי המשתאות, את מזרקות המים, את בית המרחץ את פלגי המים הזורמים בארמון ואת הירוק ירוק הנוכח גם היום. נעבור מתחת לכביש במסדרון בין 2000 שנה שנשתמר בשלימותו, כולל בריכת הניקוז תחתיו המתפקדת עד היום, נתרשם מאבני הגזית המסותתות, כל אחת למידתה. ונשאל עצמינו מי היה בעצם בעל הבית של ארמון זה. זה הזמן לספר את סיפור הארמון ובמיוחד את סיפור בעליו, אגריפס השני.סיפורם של אגריפס ובירניקי- סיום עלוב לבית חשמונאיבשלהי המאה הראשונה לפני סה"נ, צירפו הרומאים את אזור הבניאס לממלכת הורדוס. הורדוס ובעקבותיו פיליפוס בנו, בנו מחדש את המקום, וקראו לו "קיסריה - פיליפי"ואכן במקורות חז"ל השם קיסרי, יש שהוא מציין את קיסריה, יש שהוא מציין את קיסרי פיליפי ויש שהוא מציין את קצרין.לשיא תפארתה הגיעה קיסרי-פיליפי בימיו של אחינו של פיליפוס, אגריפס השני ששלט באזור הגולן וקיסרי הייתה בירתו.אגריפס השני ואחותו ביריניקי היו נינים של הורדוס ומרים החשמונאית ובתור שכאלו היו יהודים, נצר אחרון לשושלת החשמונאים, החינוך שלהם היה רומי הלניסטי, אגריפס עצמו התחנך ברומא. בשנת 67 לספירה עת פרץ המרד הגדול ניסה אגריפס בכל כוחו לדבר על לב המורדים ולמנוע את המרד שלדעתו נועד מלכתחילה לכשלון, משנכשל במאמציו הצטרף אגריפס לצד השלטון והעמיד את ביתו לרשות אספסיאנוס וטיטוס ואת צבאו לרשות הרומים, מלך יהודי זה היה שותף להכנעת גמלא, לכיבוש ירושלים ולשריפת המקדש.הגדילה לעשות אחותו היפיפיה (ג'ינג'ית, כנראה) שהעמידה לרשות הרומאים את ביתה ואת גופה ובחרה להיות פילגשו של טיטוס מתוך תקווה להפוך יום אחד לאישתו. עמדה לצידו בשעה שהרג עשרות אלפי יהודים החריב כפרים ושרף את בית המקדש, יחד עמו נסעה לרומא לתהלוכת הנצחון, שם, להפתעתה, נתקבלה בבוז על ידי ההמון שלא הסכים לראות יהודים בשכבות הגבוהות. גם הסנט הרומי לא אהב את הרעיון וטיטוס שנאלץ לבחור בין פילגשו היהודיה ושאיפותיו הפוליטיות העדיף, כדרכם של פוליטיקאים, לשמור אמונים לפוליטיקה ובירניקי חזרה בשברון לב לאחוזתה בטבריה. שם יש הר הנקרא עד היום על שמה. המוביל הסוריבשנת 1964 ריכזה סוריה ציוד הנדסי כבד באזור והחלה במפעל שמטרתו הטיית מסלול הנחל מזרחה על מנת למנוע ממימיו להגיע לישראל. פעילות שהעלתה את המתיחות בין ישראל לסוריה לשיאים חדשים, אחד מהם היה פעולת צה"ל באוגוסט 1965 במהלכה השמיד צה"ל את ציוד ההטיה. לאחר מכן דעכה המוטיבציה הסורית להמשיך בעבודות ההטיה עד כיבו הרמה במלחמת ששת הימים. היום ידוע כי למרגל הישראלי אלי כהן היה חלק נכבד בהצלחת הפעולה הצבאית.איך מגיעים:בצומת המצודות בקריית שמונה פנו ימינה לכביש 99. בצומת שיאון פנו שוב ימינה (עדיין על כביש 99). בק"מ ה-12 פנו ימינה אל דרך המובילה לקיבוץ שניר ושימו לב לשילוט המוביל לחניון השמורה.