יום ב', ג’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  כתוב לנו  |  הצטרף אלינו כמנוי  
 מושבה לא נושבה

כִּפּוֹת טִיט עַל בַּיִת\ מוֹשָׁבָה לֹא נוֹשָׁבָה \ זַיִת אֵצֶל זַיִת. כתב טשרנחובסקי על מושבות שכשלו ואכן סיורינו הפעם יהיה בעקבות מושבה שכשלה ונשכחה מן הלב.

כ2.5 ק"מ צפונית לעין גב מפנה שלט חום לדרך ג'יפים המובילה לדיר א שגום, אנו פונים ומטפסים בדרך המיועדת לג'יפים עם הילוך כח. הדרך, המסומנת בסימון שבילים אדום היא במצב סביר, פה ושם מקפצים על אבני בזלת, קטע של "קמח" אדמה רכה, הגלגלים מתקשים לתפוס אחיזה, מפעילים נעילת דיפרנציאל ועוברים. הכנרת מתפרסת תחתינו ופורסת עבורנו נוף מדהים, הכנרת תמיד מדהימה, מכל תצפית ומכל זוית,   טיפוס של 380 מ' לגובה על פני מסלול של 2 ק"מ ואנחנו בבני דיר א שגום.

חורשת אקליפטוס קטנה, ספסל למטיילים, מעיין דלוח שעץ תאנה צומח ממנו ובנין חרב למחצה על ראש גבעה לשם נשים פעמינו ושם נספר את הסיפור של משפחת בורנשטיין המשולב בסיפורה של "

בני יהודה"

חיים ברנשטיין, היה סוחר סיטונאי אמיד בצפת. הוא נהג לרכב לדמשק, לקנות שם בדים ולמכרם בכפרים הערבים שבהם עבר ובחנותו שבצפת,.יחד עם אשתו פרומה נכבשו ב1887  לרעיון להקים מושבה יהודית בגולן ויחד עם חברים מצפת הקימו את אגודת בני יהודה שרכשה שטחים בכפר הערבי דיר א שגום במורדות הגולן. ברנשטיין עיבד את נחלתו החדשה והעסיק כמה 'חרתים' – פועלים חקלאים, הוא היה מקובל על תושבי הכפר. שבחרו בו למוכתר הכפר למשך מספר שנים. הוא בנה לעצמו בית אבן מרווח. הבית היחיד העומד על תילו עד היום.


 יהודי 'בני-יהודה' נהגו בחייהם ובהליכותיהם היומיומיות כשכניהם הערבים "הם גילחו את ראשיהם לבד מציצית בקודקודם, התהלכו יחפים, עטויי סחבות, קישטו את אוכפיהם כדרך גנדרני הבדואים. . "  בקיצור , הם לא נבדלו משכניהם כמעט במאום;

 משה, בנם של חיים ופרומה, נולד בכפר באותו זמן שבו ילדה גם אשת המוכתר הערבי, שייח' הכפר את עלי אחסן. אשת המוכתר מתה בלידתה ופרומה לקחה את התינוק לביתה והיניקה אותו יחד עם בנה, כך הפכו השניים "אחים לחלב". אחרי משה נולדו לפרומה ולחיים עוד 5 ילדים.

 חיים ברנשטיין המשיך בעיסוקו במסחר בדים ובגדים גם בעת שבתו ב'בני-יהודה'. באחד ממסעותיו נרצח על ידי שודדים והובא לקבורה בטבריה.

 המתישבים שלא היו איכרים מנוסים צברו הפסדים והמושבה הלכה ודעכה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עזבו אותה תושביה פרט לאלמנה פרומה ברנשטיין שנותרה בביתה עם שני בניה אברהם ושרגא . הם המשיכו לעבד את אדמתם עם אדמות שאר חברי האגודה שעזבו.

 בשנת 1920 התחוללו מהומות בצפונה של ארץ-ישראל  ב-1 מרס אותה שנה נפלה תל-חי.  מסביב המה הסער, אך פרומה נשארה ב'בני-יהודה' עם שני בניה.

  באפריל 1920 יצא שרגא כהרגלו לעבוד בשדה. עלי אחסן "הבן לחלב", נכנס לביתה של פרומה, שהכירו כביתו, ומסיבות לא ברורות רצח את פרומה בת ה- 50, ואת בנה אברהם בן ה-18,

שרגא נמלט לטבריה וסיפר. אנשי הקהילה שיגרו סירה לחוף המזרחי של הכינרת, עלו ל'בני-יהודה', אספו את גוויות הנרצחים ואת רכושם, והביאום לקבר ישראל בטבריה, ליד קברו של חיים ברנשטיין. שם מקום מנוחתם עד היום.

המושבה ננטשה ונשכחה, אך לא לחלוטין, ב1972 החליטה הממשלה על הקמת ישוב חדש שיהיה מרכז שירותים אזורי לישובי הסביבה וקראה שמו בני יהודה כהוקרה לחלוצים העלומים ההם.

ואנחנו? אנחנו טפסנו עוד כק"מ עם הסימון הכחול אל גבעת יואב שם הסתיים טיולינו.