יום ב', ג’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  כתוב לנו  |  הצטרף אלינו כמנוי  
 עין מבוע

"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי ... לֵאמֹר: קַח אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ .... וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה " מספר הנביא ירמיה באחד ממשליו (יג, ג). ומכיוון שאין להניח שירמיה הנביא הלך עד לנהר פרת שבעירק הרי שאת נהר פרת של ירמיה יש לזהות בנחל הגדול הסמוך לענתות עיר מגוריו של הנביא הוא ואדי קלט ובהתאם המלצתי השבוע היא לעין מבוע שבואדי פרת, או כפי שיקראו לו "מביני העניין" עין פואר שבואדי קלט.

שתי תופעות מייחדות את עין פואר תופעות שאין הדעת מסוגלת לתפוס, האחת בדרך הטבע והיא תופעת המעיין הפועם, תופעה שהשכל מסביר ועדיין הדעת לא תופסת והשניה שגם השכל לא מבין והיא בגדר נס גלוי היא העובדה שהכניסה לאתר היא ללא תשלום. שערו בעצמכם מגרש חניה, כביש גישה, שירותים נקיים, קיוסק, שלחנות ישיבה, בריכה לילדים, נחל נקי ופקחים של רט"ג וכל זאת ללא תשלום. ובדורינו שמידת הנס הולכת ופוחתת ומידת המיסוי הולכת ומתרבה בעולם כדאי להזדרז כמו שנאמר "זריזין מקדימים".

נחל פרת יורד מאזור שכונת נווה יעקוב בירושלים ונשפך לירדן לאחר כ-30 ק"מ, ליד יריחו. הנחל חוצה את מדבר יהודה ויוצר בדרכו קניונים עמוקים. בנחל נובעים שלושה מעיינות גדולים: עין פרת; עין מבוע ועין קלט. ספיקתם המשותפת של המעיינות היא מאות מ"ק מים בשעה. הנחל כולו מוגדר שמורת טבע, אחת מהשמורות החשובות ביו"ש..

ניתן לטייל, במגבלות שונות, במרבית ארכו של הנחל מהישוב היהודי עלמון-ענתות ועד למחסום לשטחי A ליד מנזר סנט ג'ורג' אך אנו הסתפקנו כאמור בעין מבוע שהגישה אליו נוחה וההליכה קצרה ובאוגוסט אלו אינם דברים של מה בכך.

ניתן להגיע מירושלים בכביש מס' 1 לכיוון ים המלח. ובצומת כפר אדומים פונים שמאלה (צפונה) ומייד ימינה לכיוון אלון. עוברים על פני הכניסה לישוב אלון ולאחר 1.2 ק"מ נוספים, ולאחר עיקול חד בכביש נראה את מגרש החנייה מימין לדרך. מצפון ניתן להגיע ב"דרך אלון" כביש 458 העובר ליד מעלה מכמש.

כבר הנסיעה ברכב מקנה תחושה של חוץ לארץ, נוף מדברי צחיח, שלט המכריז על "צימרים בשום מקום" שיפועים ופיתולים חדים של הכביש המעוררים תהיה מי היה המהנדס המתכנן. סעו בזהירות!

יש אמנם כביש גישה וחניון ליד המים, אך אלו חסומים לקהל הרחב וחבל. ומאחר ולא נשאנו בארנקנו תעודות אח"ם נאלצנו לכתת רגלינו עם עמך ישראל כ250 מ' בירידה עד למעיין.

המבט הראשון היה מאכזב, בריכת מים של 15 מ"ר בערך, ריקה כמעט לחלוטין ממים, ילד משועמם וסרטן עצלן ואז החל הפלא,  ללא התרעה מוקדמת לציבור  החל המעיין להזרים מימיו כאילו מישהו פתח ברז נסתר והבריכה החלה להתמלא. האם המופתעת מיהרה להוציא את הפעוט מהבריכה שהתמלאה לגובה מתניים עד לשפתה ואז "נסגר הברז", הזרימה פסקה והבריכה החלה להתרוקן אט אט עד לפעם הבאה בה תתמלא בעוד מספר שעות.

תופעה זו נקראת מעיין פועם, בכל העולם כולו יש רק כ100 מעינות כאלה, חלק גדול מהם בישראל. הגיחון בירושלים היה כזה עד לפני כ80 שנה ומכאן שמו.

האמיצים יכנסו לבריכה המרכזית שם עומק המים עשוי להגיע עד לארבעה מטר, מי שמקפיד על שחיה נפרדת ימשיך לטייל עם הנחל עד לבריכה טבעית, הפעוטות ישחקו באזור בו עומק המים נמוך והמפל צוהל והאחרים יפתחו צידנית בשולחנות. יש חיים במדבר יהודה!.