יום ג', ג’ בתמוז תשע”ז
    דף הבית  |  כתוב לנו  |  הצטרף אלינו כמנוי  

זה אדיר

לא הרחק מהגבול עם לבנון, מתרומם ככיפה עגולה, ירוקה. הר אדיר, קל לזהותו ממרחק בזכות האנטנות הגדולות שעל ראשו, אלא שאנו באנו בשביל הנוף והזכרונות.

נוסעים מצומת חירם מערבה בכביש 899 , 4 ק"מ מצומת חירם פונים שמאלה על פי שילוט בכביש העולה להר, הכביש שנועד עבור צה"ל מטפס בתלילות ובסופו חסום בשער, נחנה בשולי הכביש. משמאל שתי בטונדות מהם מתחיל שביל של 200 מטר שמטפס לתצפית. היופי מתגלה באחת. אחרי קפל קרקע נעצרת הנשימה מול היופי המשתרע למטה, פשוט אדיר. כל כביש הצפון תחתיך וצפונית לצפון משתרע הדרום, דרום לבנון, בינת ג'בל ושאר מקומות הזכורים לרעה. את קו הגבול מזהים היטב, מה שירוק ישראל, מה שצחיח, לבנון.


הר אדיר מתנשא ככיפה מושלמת לגובה של 1,008 מטר . מכוסה בצפיפות בחורש ים תיכוני  לעתים, בחורף, מתכסה ההר בכיפה לבנה. כאחיו הגדול, הר מירון,  למרגלותינו הגגות האדומים של הישוב מתת השוכן על הר מתת שגובהו 840 מ' מעל פני הים ומכאן שמו שכן הגימטריה של מתת=840, תודו שרעיון יפה.

מרפסת התצפית מהווה אתר הנצחה לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה. על המעקה הסברים על מהלך המלחמה ולוחות עליהם חקוקים שמות הלוחמים שנפלו ומפות התמצאות בשטח.

10 שנים עברו כבר מאותה מלחמה של קיץ תשס"ו שארכה 34 יום ובה נפלו 121 לוחמים ו44 אזרחים, אותה מלחמה בה כל הצפון הפך לחזית, בשעה שרקטות אויב פגעו מכרמיאל וחיפה במערב עד אזור טבריה במזרח, בית שאן ועפולה בדרום. אותה מלחמה שתוצאותיה נתונות במחלוקת עד היום, אותה מלחמה שאולמרט קיווה שתמנף את רעיון "ההתכנסות" ובסופו של דבר הפכה לתחילת נפילתו,

אנו יורדים מההר ברכב חזרה למטה. ניתן להמשיך בכביש 899 לשלומי, אבל אנחנו בוחרים להמשיך לטייל ורגע לפני החיבור לכביש 899 אנו פונים שמאלה לכביש כפרי לא משולט, כביש שאפילו ה waze לא מכיר בו, חלק מרשת כבישים המשרתת את הכפרים הדרוזים באזור. כבישים הבנויים על בסיס דרכים עתיקות וחוצים שמורות טבע מוכרזות ללא היתר. כבישים הזורמים עם הטופוגרפיה הקדומה ומוכרים למקומיים בלבד ובזה יופים.

הדרך יורדת בתלילות לנחל, בצדדים ניתן לזהות עצי עוזרד שבעונה זו הם פורחים בלבן, הדרך צרה, סע בזהירות, רוחב הדרך מתאים למכונית אחת בלבד, כאשר תגיע מכונית ממול יסע אחד הנהגים ברוורס עד שימצא מעט שוליים, הנהג השני ימתין בסבלנות, הכל שקט כאן, רגוע, ארץ אחרת.

במפנה הכביש מתנוססים שלושה דגלים, דגל ישראל, הדגל הדרוזי מחומש הצבעים ודגל משמר הגבול. לוח אבן מכריז על פינת הנצחה לשני בני משפחת חיחי שנהרגו במהלך שירותם הצבאי, פאיז בן חסן נהרג בתאונה בשנת 1975, אחיינו שנקרא על שמו פאיז בן יוסף  נולד ב 1976 ונהרג גם הוא בתאונה ב2002 , יהי זכרם ברוך, מי שמכיר את מנהגי העדה הדרוזית יודע שהנצחת מתים הוא מנהג זר לדתם שחדר בהשפעת התרבות הישראלית ושמור לחללי צבא בלבד.

שלושה קילומטרים בחיק הטבע ואנו בפאתי חורפיש, כאן כבר אפשר להפעיל את ה waze , לא רק אפשר אלא חובה אחרת לעולם לא תמצאו את היציאה, הדרך מתפתלת בסימטאות צרות שרכבים חונים מצרים אותן יותר, עולה בכמה עליות תלולות המקוזזות בירידות עוד יותר תלולות מלוות בסיבובים חדים והנה אנחנו בכביש הראשי,  כביש 89, משם נמשיך מערבה למעלות או מזרחה לצומת חירם.

 
 






שלח דואר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS