יום ג', ג’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  כתוב לנו  |  הצטרף אלינו כמנוי  
 התנ"ך כהיסטוריה

 

לתל קייאפה לא הולכים בשביל הכיף. לחורבת קייאפה הולכים בשביל להתעמק בקשרים שבין ארכאולוגיה, תנ"ך ותפיסת עולם.

תחילת הסיפור בשנת 2001  כאשר פרופ' פינקלשטיין מאוניברסיטת ת"א הוציא את ספרו "ראשית ישראל" בו טען כי בתקופה המיוחסת לימי דוד לא הייתה ממלכה של ממש בישראל, ירושלים לא הייתה יותר מכפר גדול, וכי יהודה הייתה זניחה בהשוואה לעצמתה ולחשיבותה של ממלכת ישראל , שכבר אז הייתה ממלכה ותיקה. דוד המלך, אם היה בכלל במציאות,  היה בסך הכל ראש כנופייה ושלמה לא היה עשיר. טענתו מסתמכת על כך שבכל אזור יהודה לא נמצאו שרידים עירוניים או שריד לכתב עברי מאותה תקופה ולכן כל תיאורי ממלכת דוד ושלמה אינם אלא בדיה.

אמירה "ארכאולוגית" זו השתלבה היטיב בגישה ששלטה בציבוריות הישראלית בתחילת המאה וכמו הרבה אמירות "מעמיקות" מאותה תקופה נחשבה גם גישה זו ל"מתקדמת" ושולטת בכיפה. וכמו הרבה אמיתות של תחילת המאה קרסה גם זאת עם חפירותיו של פרופ' גרפינקל החל מ 2007 בתל קייאפה.

בכדי להבין את משמעות הדברים נצא לביקור בתל. הגישה היא מכביש 38 , מצומת האלה ניסע באיטיות צפונה כ500 מ', דגל של רשות הטבע והגנים עם שלט מאולתר מכוונים לפניה ימינה לדרך עפר. בדרך העפר שנכבשה השנה וכבר הצליחו הגשמים האחרונים לחרוץ בה חריצים ניסע כ2 ק"מעד לסופה בסובה לאוטובוסים שם נחנה ונטפס רגלית לראש הגבעה. השביל חוצה את חומת האבנים הקדומה ונכנס לתחומי התל, נמשיך ונעלה לראש התל אל נראה שרידי בנין גדול, אולי בית המושל, כאן נמצאו מספר גלעיני זיתים שיד אלמונית השליכה במקום, אלא שבדיקת פחמן 14 הראתה שאותה יד אלמונית הייתה יד זקנה ביותר שכן גלעיני הזיתים היו בני 3000 שנה, להזכירכם, על פי התנ"ך, לפני 3000 שנה שלט באזור דוד המלך.  לא רק גלעיני זיתים נמצאו במקום אלא גם חרס שבור ועליו שרידי מכתב. לא תוכן המכתב חשוב לעניננו כי אם העובדה שמדובר בחרס העתיק ביותר שנמצא עד כה והוא כתוב עברית בכתב עברי כנעני בן 3000 שנה.

ואנחנו יורדים מראש התל אל שרידי חומת העיר ומזהים שער הפונה מערבה וקירותיו אבני גזית השוקלות מספר טונות כל אחת. המסקנה ברורה. כאן שכנה עיר מבוצרת שהוקמה לפני 3000 שנה על ידי ממלכה חזקה ומפותחת, ממלכת דוד המלך.

בצדו הפנימי של השער חדרים, כאן ישבו השופטים והשוטרים כמו שנאמר "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ " (דברים, טז, יח) , בשער של חברון אישר אברהם אבינו את העסקה עם עפרון החיתי (בראשית, כג, י) , בשער של בית לחם גאל בעז את רות (רות, ד), השער היה מקום מרכזי כל כך בתקופת בית ראשון עד שהשאיר חותמו אף בלשון ימינו בביטויים כמו "שער הדולר", "שערי משפט" ועוד..

ואנו פונים מזרחה לאורך החומה ולהפתעתנו שער נוסף, תופעה כזו של שני שערים לעיר אחת היא תופעה חריגה עד שמתבקש לקרוא לעיר "שעריים"

ואכן למילה שעריים צליל מוכר ואנו פותחים את ספר שמואל א, י"ז שם מתואר הקרב של דוד בגולית, קרב שנערך בעמק האלה, ממש למרגלותינו ובסופו נסו הפלישתים בהמוניהם כמו שנאמר " וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן" (פסוק נ"ב)

במקום זה היכה דוד הילד את הפלישתים, במקום זה הקים דוד המלך את מצודת שעריים, במקום זה מציין התנ"ך את אמיתותו מול המפקפקים.

 

שער הכניסה הדרום מזרחי





החרס שנמצא במקום