יום ג', ג’ בתמוז תשע”ז
    דף הבית  |  כתוב לנו  |  הצטרף אלינו כמנוי  
 מים וחקלאות קדומה בסטף

 

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ ....לָתֶת לָךְ ....  ּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ (דברים, ו, י) מבטיחה לנו פרשת השבוע, בזמן מלחמת השחרור התקיימה בנו ההבטחה כאשר האוכלוסיה הערבית נטשה במאות אלפיה את הכפרים והותירה לנו בתים, בורות כרמים וזיתים אשר לא נטענו. הסיור השבוע יהיה בגן הסטף בהרי ירושלים, שריד לכפר ערבי ששכן במקום והיום הוא אתר של קק"ל לשחזור חקלאות קדומה 

הכניסה  היא מצומת סטף, במפגש הכבישים המגיעים ממבשרת ציון, צובה ועין כרם. בסמוך לצומת נמצא מגרש החנייה העליון ובו תחנת מידע, מזנון ושירותים. מי שזמנו בידו יצא מכאן למסלול המלא על פי סימון השבילים הירוק. השביל עובר בתוואי קדום בין מטעי זיתים וחלקות מעובדות, צופה על האתר ועל שרידי הכפר סטף.

 מי שלא בא להתעמק בחקלאות קדומה ומחפש את המים (כולנו) ימשיך ברכבו ק"מ נוסף אל מגרש החניה התיכון   ומשם ירד לעין סטף שהיה המעיין המרכזי של הכפר. ניתן לרדת, תוך שימוש בפנס,  לנקבה החצובה בסלע  ומובילה לחדרון שם נמצאת הנביעה, שם המים זכים וצלולים מקום מתאים לשהיה של כמה דקות, להתחברות עם השקט .

 

חציבת נקבה הייתה שיטה נפוצה מאד בחקלאות העתיקה, בדרך זו הגיעו למקור הנביעה והגדילו את ספיקת המים, נקבות כאלה נמצא בכל אזור ההר, מאחר והספיקה של מעיינות כאלה היא נמוכה ואינה עונה על צורכי הכפר חפרו בהמשך הזרימה בריכה גדולה שאגרה את מי המעיין בלילה  וספקה אותם ביום, כיום הבריכה פעילה, תגלו אותה בקלות על פי צהלות הנוער המזנק למים בסלטות שונות ומשונות לחרדת לב המבוגרים

.

מעיין כזה שמקורו נסתם ונביעתו הופנתה לנקבה נקרא "מעיין חתום",  "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה...  מַעְיָן חָתוּם", מדמה האוהב בשיר השירים  (ד, יב)

מהבריכה אפשר לצעוד לפי השילוט אל חלקות השלחין.תעלות בנויות ומטויחות מוליכות את המים אל החלקות, כשהן מתגברות בשיטות שונות על הפרשי הגובה שיוצרות המדרגות. אפשר לסטות מן השביל ולפנות ימינה לכיוון קיר בעל שער ברזל (נעול) מאחוריו נמצא "בוסתן עצי ארץ ישראל", שבו מעבדים בשיטות מסורתיות חלקות של עצי פרי מן הזנים המקוריים שידעה הארץ. מעליו "חלקת הבעל" , הכוונה אינה לבעל הנשוי כי אם לשיטת השקיה חקלאית.

שתי שיטות השקיה נהגו בעבר, השקיית שלחין בה שולחו המים מן המעיין אל החלקות בתעלות אותן ניתן היה לווסת בסכרים קטנים שהופעלו ברגל והשקיית בעל, כלומר השקייה התלויה בגשם ועל כך אומר הכתוב:

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם ... אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק... (אלא).... אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה  מָּיִם: (דברים, יא, י)

השם בעל הוא שם  מאוד לא מוצלח כי הוא על שמו של האל הכנעני בעל, אל הגשם, וכמו כל דבר לא מוצלח הוא השתרש בתרבותנו ולא ניתן לעקירה.

 

מחלקות השלחין אפשר להמשיך לעין ביכורה. בדרך. גם כאן ניתן לסייר בנקבה עד למערת הנביעה, אלא שבעונה זו (אב) המעיין יבש.

השביל העולה מבריכת עין ביכורה משוחזר כשביל הררי מסורתי. לצדו נטוע כרם, מוקף בגדרות אבן ובשערים. בכרם משתמשים בשיטות הדלייה שונות: סוכה (עריס), עמוד (דלית) וגפן שרועה (רוגלית).

 

ומכאן חזרה למכונית להמשך סיור ביערות המקסימים של הרי ירושלים.
 
 






שלח דואר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS